Shechita | Machsike Hadass

English

עברית

English

Shechita is one of the most challenging aspects of every Jewish community in the world, and understandably, ours as well.

In the following article we will explain the complex process of the shechita department of our Kehile.

Over the last few years, since the ban against religious slaughter took effect in Belgium, the process has become extremely complex, since the ban means needing to travel to other countries in order to shecht. Which in exchange means, that the kehile needs to send a team of שוחטים ,משגיחים to make sure that everything gets done according to the strict kashrus guidelines of our Beis din.

Let us describe how this process evolves.

Whenever the kehile makes a shechita, at the beginning of the week a team travels to the plant where the shechita will take place. Monday morning the process gets underway and the shochtim, the mashgichim and the dayan that supervises get to work.

Right after slaughtering, mashgichim earmark the different parts in order to differentiate the different parts and which of them came out glatt.

The meat gets skinned, and the innards get taken out, and get thoroughly examined to make sure that there aren't any issues that may perhaps render the meat Treif. After that, the bodeck examines the lungs to be sure that it is kosher. Tensions are running high, as the team waits to hear if the meat is glatt kosher.

After the Bodeck gives his approval, the mashgichim get to work dissecting the meat.

Because of the standards of the kehile's kashrus only 25% to 30% of cattle Slaughtered are rendered kosher (which is why not every slaughter- house is keen with taking on the kehile as a client).

The meat then gets double sealed and then gets continues on for kashering.

Tuesday early morning, a team of mashgichim set out to the plant for koshering, after checking the seals, the meat continues on the line to be rinsed and immediately goes to get salted.

After these few days most of the staff leaves while some stay behind to oversee the packaging. The few that stay behind oversee the deep-freeze to ensure prime freshness. By then the the meat is ready to be shipped home.

Only after all is done, does the team permit themselves to relax, knowing they did their utmost best to ensure quality kosher meat, with the highest kashrus standards for the community.

It is important to note that although it is still possible to shecht in Brussels since the shechita ban does not apply there however the slaughter house is very small and the percentage of kosher meat is very low and after after paying a full staff the end result is very costly.

Therefore, the kehile slaughters in more distant places the have bigger plants, but in change can accommodate bigger productions so that the kehile can provide more meat at a lower cost.

To understand the need of stringent kosher supervision, we will bring some of the most common מכשולות, that will explain why we can't cut corners. And why we go so far in making sure, that all we take into our mouths are of the highest kashrus standards.

Problems found in the shechita of cattle (בקר)

A. The speed of movement of the meat parts: Another one of the common obstacles is the speed of the factory lines. The parts of the animals move along the line at a very fast pace, marked with a number. They are on the very same line as parts of animals which are Neveilah.

The mashgiach הבודק stands ready and when the animals of the Shechita (marked with a number) arrive, he has to check the lungs for treifa.

A full staff of Mashgichim continuously run around to control over every part of this high-speed process. Even one second of inattention can cause a piece of Neveilah to be mixed with the kosher ones.

B. Opening the inside of the animal using a chainsaw:

In many slaughterhouses, it is customary that after the slaughter, the animal is cut open along its entire length using an electric saw. There is a risk that following the separation between the meat and the lung, there can be a loosened

adhesion - סירכא (which is impossible to check once the meat has been dissected) which could render the animal treife.

C. Boiling water on the pieces of meat: In slaughterhouses it is customary to pour water over the pieces of meat to clean them.

We recently visited a relatively large slaughterhouse, that rents out the slaughterhouse twice a week to private kashrus labels and communities. Our mashgiach saw the employees cleaning the pieces of meat, and especially the place of shechita, with strong streams of water. In the middle of the process we noticed that it was actually boiling water from a first vessel - according to the Halacha, pouring from a first vessel (כלי ראשון) cooks כדי קליפה. This means that the blood cannot be removed by means of salting.

We asked the slaughterhouse to lower the heat level, so that it would not be יד סולדת בו. They agreed, but expressed their surprise. After all, they’ve had many clients, and none of them had ever expressed concern!

Problems found in shechita of poultry

D. Signs of Treifus in poultry: Nowadays, chickens are raised industrially. This means that thousands of birds are placed in a crowded coop and fed processed food saturated with hormones, the result being that within a few weeks they will grow and be ready for slaughter.

This way of breeding causes the poultry's organs to be weak, and there will be many signs of treifus in the poultry, especially at the tendons (which connect the bottom of the chicken to the leg), the lungs and the intestines.

The Kehile, maintains a team of maschgichim that specializes in the tests to check all the tendons lungs and intestines for signs of treifus.

There were times at the slaughterhouse that the birds were moving so quickly it was impossible to check all the tendons. The owner refused to slow the process down. We had to tell him that we could not stay if he did not slow the line down.

It seems, after many inquiries with various hechsherim, that there are still many who do not check the tendons of the poultry at all. The reason they give: this used to be the custom: the mashgiach would check the internal organs for signs of treifus only if there was an indication that it needed to be checked. But the tendons, lungs and intestines were not checked since these are not common occurrences which would require checking all the birds.

But the reality has changed. Back then, the chickens were raised in free-range, and were fed natural unprocessed grains, so there were no signs of treifus in the tendons. Nowadays, however, anyone who takes the time to check would often see countless signs of treifus.

And the alarming question arises: How can ‘hechsherim’ in our times readily grant a ‘kosher lemehadrin’ status to the poultry, without checking the tendons, lungs and intestines, when they have so many signs of treifus?

We could elaborate on the many other problems that occur, but that is beyond the scope of this work. However, it is vital that we protect ourselves from these problems, with lots of Siyata Dishmaya. Protecting ourselves depends also a

lot on the understanding and recognition of the issues by the community...

Kosher supervision regarding butcher shops;

Besides on site mashgiach, or נאמן כשרות that has access to the facility 24/7. The kehile also demands that there be a mashgiach that is in-charge of all the butcher shops in the city, to keep tabs on all activities.

The kehile has also put up cameras in all butcher shops, for extra precaution.

It is important to mention that, the kashrus department, has no ties with the financial department, the kashrus department is solely focused on hashgacha and has zero financial interests.

The financial department is only here to fund the kashrus. Its resources being the קופת הקהילה.

עברית

מחלקת השחיטה

השחיטה המהודרת

מחלקת השחיטה, היא ללא ספק אחד האתגרים המרכזיים של כל קהילה בישראל, וכמובן קהילתנו הק' "מחזיקי הדת" בכלל זה

בשורות הבאות ננסה קצת לתאר את סדרי ואופני השחיטה המהודרת של קהילתנו הק', שמתקיימת בכל ההידורים, כשהכל מותאם לפי הטכנולוגיות של בתי השחיטה של זמננו

בשנים האחרונות, לאחר גזירת השחיטה בבלגיה, נהפכה ענין השחיטה מורכבת וקשה עוד יותר ממה שכבר היתה, כשלצורך השחיטה יש להתנייד למקומות מרוחקות. לשם נשלחים צוות של שוחטים, משגיחים ומפקחים שמוודאים כי השחיטה נעשתה באורח מהודר ביותר, ושהכל נעשה עפ"י הוראות מפורטות מהבד"ץ על כל צעד ושעל

ונתאר קצת האיך כל זה פועלת. כשמתקיימת שחיטה, יוצאים בנסיעה לאותו עיר מיד בתחילת השבוע. ביום שני בבוקר המשגיחים נעמדים על משמרתם, בעוד שהדיין עומד על גביהם, להשגיח ולבדוק במשך כל מהלך השחיטה

השוחטים מתחילים בעבודתם, כשמיד לאחר השחיטה מציינים מספרים על חלקי הבהמות המנותחות (הראש, הלשון והרגלים), כדי להכירם אם הם מאלו שיצאו כשרות למהדרין. אחרי ההפשטה פותחים את גוף הבהמה, מוציאים את הקיבה ובודקים את ההמסס, לראות אם אין שום ריעותא כלשהי העלולה להטריף את הבהמה. השו"ב מכניס ידיו לבדיקת הריאה, לבדקה מסירכות, ומציין מיד על גליון נייר המקומות שצריכים לבדוק פעם נוספת מבחוץ. את הריאה מוציאים בזהירות יתירה - כי לפעמים כאשר הפועל אינו מיומן די צרכו הוא עלול לחתוך בתוך הריאה בסכינו, ואז שוב אי אפשר לנפחה - מנפחים אותה ובודקים אותה בדקדוק גדול מכל צדדיה. המתח במקום גדול מאוד, כולם מחכים לשמוע אם אכן הבהמה היא בגדר "גלאט כשר". מיד לאחר השמעת חוות הדעת החיובית מתפוגג המתח והמשגיחים נכנסים לפעולה. אכן יש לציין שעקב הרמה הגבוהה של הכשרות יוצא רק 25% - 30% כשר, ולא כל משחטה ששה לקבל אותנו לשחיטות

מסמנים את כל חלקי הבהמה, הקטנים והגדולים, מערכת השינוע מתחילה לפעול, כשהבשר מוסע על ה"ליין" לעבר עמדת הניקור. עם גמר הניקור בחלקים הגדולים של הבשר מוכנסים החלקים למקרר, ואת החלקים הקטנים, כמו הלשון הכבד והרגלים, מנקרים על השלחן ומסדרים אותם בארגזים, ומחתימים אותם בחותמת עם בלומבה של הקהילה כדי למנוע חשש של זיוף ח"ו, ואח"כ שולחים הכל למפעל המליחה וההכשרה. וכן יחזור הדין עם עוד עשרות בהמות, לאחר יום עבודה ארוך ומתיש חוזרים לאכסניא

ביום שלישי השכם בבוקר נעמדים שוב על הרגלים. השכם בבוקר כבר יוצאים חלק מהמשגיחים למפעל המליחה וההכשרה, אך זאת רק לאחר בדיקה מדוקדקת וחוזרת של החותמות המעידים על כשרות הבשר. מנקים את הדם בעין ממקום השחיטה, והבשר ממשיך על ה"ליין" לשריה במים על משך כמחצית השעה, ומיד עובר לעמדת המליחה, כשה"ליין" ממשיך לנוע במשך כשעה נוספת עד השטיפה וההדחה. ביני לביני עומדים המשגיחים על רגליהם שעות ארוכות ועוסקים במליחת החלקים הקטנים. עם תום העבודה המפרכת, אפשר כבר לתת את הדעת על חזרה לאכסניא ועל הפוגה

ביום שלאחריו מתחדש שוב התהליך של השחיטה ולאחריו המליחה, וכך חוזר חלילה גם בשבוע השני, שאז חוזר חלק מהצוות הביתה לאנטווערפען, וחלק אחר נשאר כדי לטפל בשלבי האריזה, דואגים שהכל יוכנס להקפאה עמוקה, מוכן למשלוח הביתה. רק אז מרשה לעצמו הצוות לנשום לרווחה, בידעם שעשו את מירב המאמצים כדי לספק בשר כשר למהדרין עבור כלל תושבי העיר

למעשה יש עדיין אפשרות לשחוט בבלגיה באיזור בריסל (שם לא חל גזירת איסור השחיטה), אבל המשחטות שם הם קטנות, וכתוצאה מכך העלויות גבוהות מאד, כי האפשרות באותן מקומות הוא שחיטות כמות מצומצמת של בהמות, ולכן לדוגמא מתוך שבעה ראשי בקר שמגיעים למשחטה, לצורך השחיטה הכשרה, רק אחדים מהם יוצאים בסופו של דבר כשרים למהדרין (קרי כ- 25% בלבד). ושלא לדבר מהעלויות השוטפות המאפיינות את השחיטה, החל מהשכרת המשחטה, וכלה בצוות הכשרות המפקח במקום, והמשגיחים הניצבים על משמרתם. ואכן בגין העלויות המרובות הללו, שגורמות לכך שרבים לא יוכלו לצרוך בשר, החליטה הנהלת הקהילה, לשחוט במקומות מרוחקות שיש להם משחטות גדולות, ואפשר לשחוט שם יותר ממאה בקר בפעם אחת, כשהבשר מוקפא לאחר השחיטה, ובכך הצליחה הקהילה גם לספק בשר בזול לאלו שלא מבקשים דוקא בשר טרי

כדי להבין באפס-מה על הצורך בשחיטה מהודרת, נביא להלן רק כמה דוגמאות ממכשולות המצויים, כדי שנוכל להעריך עד כמה הזהירות נדרשת, ומדוע אין לחסוך בכסף ובצוות משגיחים ומפקחים, עד שנהיו בטוחים בעז"ה על הבשר שנכנס לפינו

הפיקוח ההדוק בשחיטת בקר

א. תנועת החתיכות: אחד המכשולות השכיחים הוא, שחלקי הבהמה החתוכות מתקדמים בקצב מהיר לאורך המסלול, שעליו נעים גם חלקי הבהמות שהם נבילה, והם מסומנים במספרים. המשגיחים עומדים הכן להשגיח על כל בהמה אם היא היתה כשרה בשעת שחיטה או שנעשית נבילה וכן על כל רגל ורגל לשום מספר משלנו שאם הבהמה יוצא כשר בבדיקות שאח"כ, יידעו איזה חלק שייך לאיזה בהמה, וכאשר מגיעים החלקים של הבהמה השחוטה המצוינים במספר שהמשגיח חתם - הם בודקים את ריאותיהם מבפנים ומבחוץ, ואם יוצא בבדיקה גלאט כשר מחתים המשגיח את הבשר, הראש והכבד, לפני שנכנסים לחדרי הקירור

ברגע של היסח הדעת עלול ח"ו להתערב בין החלקים גם חלק שאינו כשר, ולכן נדרשים מספר משגיחים שירוצו ממקום למקום, ויפקחו בשבע עינים על כל שלב בכובד ראש וביעילות מירבית

ב. פתיחת הצד הפנימי של הבהמה באמצעות מסור חשמלי: במשחטות רבות נהוג שאחרי השחיטה מנסרים את הבהמה לכל אורכה באמצעות מסור חשמלי, ויש חשש שעל ידי הפרדת הבשר מן הריאה יתכן שתיקרע 'סירכא', דבר שאי אפשר לבדוק לאחר מכן. ולכן יש לשים לב, שיחתכו את החלק התחתון עם סכין עד מעל הריאה, ולא להשתמש בחלק זה במסור החשמלי, (דבר שהפועלים אינו ששים לעשותו, כי מאוד קשה להוציא כך את חלקי הפנים, ויש הרבה משחטות שנפסלות ע"י שחיטות המהדרין משום כך)

ג. מים רותחים על נתחי הבשר: מכשול נוסף המצוי הוא, שבמשחטות נהוג להזרים מים על נתחי הבשר כדי לנקותם מן הלכלוך.

בהזדמנות אחת נסענו למשחטה ענקית, המשכירה את המשחטה יומיים בשבוע לכשרויות שונות וקהילות. ראינו את הפועלים מנקים את נתחי הבשר, ובמיוחד את מקום החיתוך, בזרמי מים חזקים. באמצע התהליך שמנו לב שמדובר במים רותחים ממש מכלי ראשון - שלפי ההלכה, עירוי מכלי ראשון מבשל כדי קליפה - ונמצא שקליפת הבשר מתבשל בדמה, ושוב אי אפשר לנקות אותו מן הדם באמצעות מליחה

ביקשנו מן המשחטה שיורידו את גובה החום, כדי שלא תהיה היד סולדת בו. הם הסכימו מיד, אבל שטחו בפנינו את תמיהתם: הרי יש לנו לקוחות רבים, ומעולם לא העיר לנו מישהו על כך!

ד. בנוסף לכל הנ"ל יש עוד הרבה דברים שיש להיזהר ולהשגיח עליהם, כמו למשל אם יש 'סתימת הושט' שיש בזה גם חשש שמנתק סירכות. וכן אם ישתמשו בחשמל בהפשט, שיש בזה חשש שמבליע הדם באברים ולא יוצא ע"י מליחה. וכדומה וכדומה

הפיקוח ההדוק בשחיטת עופות

סימני טריפות בעופות: בזמננו נהוג לגדל עופות בצורה תעשייתית, דהיינו שמכניסים אלפי עופות ללול צפוף ומאכילים אותם במזון מעובד רווי הורמונים, כדי שתוך כמה שבועות יגדלו ויהיו מוכנים לשחיטה

צורת הגידול הסינטטי גורמת שאברי העופות יהיו חלשים, ויהיו הרבה סימני טריפה בעופות, ובמיוחד בצומת הגידין (הגידים המחברים את תחתית עצם השוק לעצם שעל הרגל), הריאות ואפילו הדקין

בקהילתנו ישנו צוות מיוחד המתמחה בבדיקות אלה, ותפקידם לבדוק את כל הגידים, הריאות והדקין, אם יש בהם סימני טריפה

לפעמים הגענו למשחטות שהעופות הסתובבו במהירות על המסלול, מה שמנע אפשרות מעשית לבדוק כל הגידים, והנכרי לא הסכים להאט את הקצב. נאלצנו לאיים עליו שנסתלק מן המקום אם לא יאט את הקצב

יש להבהיר, מתוך בירורים שערכנו עם הרבה הכשרים שחלקם קוראים לעצמם מהדרין, התברר, כי ישנם הרבה שאינם בודקים כלל את הגידין, או הריאות והדקין של העופות. ונימוקם בפיהם: "כך היה נהוג פעם בכל תפוצות ישראל: היו בודקים באיברים פנימיים אם ישנם סימני טריפה, אבל בגידין ובריאות - לא בדקו כי אין שם 'מיעוט המצוי' של סימני טריפה המחייב בדיקה של כל העופות"

אבל הרי המציאות מוכיחה אחרת. פעם גדלו האפרוחים בצורה טבעית, תחת כיפת השמים, וניזונו באופן טבעי, ולכן לא היה מצוי סימני טריפה בגידין, אבל במציאות של זמננו הרי כל מי שעינים לו, רואה מיד כי ישנם סימני טריפה בגידין, וכן לגבי הריאות והדקין

ועולה התמיהה: כיצד יכולים לשווק בשר עוף בזמננו תחת החותמת 'כשר למהדרין', מבלי לבדוק כהוגן את צומת הגידין, ריאות ודקין - כאשר קרוב הדבר שיש בה סימני טריפה?

ניתן להאריך בעוד סוגי מכשולות, אולם לא כאן המקום להאריך, והעיקר להינצל מכל המכשולות, הוא בהרבה סיעתא דשמיא. זה תלוי גם בהבנה ובהכרה בחומר הענין מצד הציבור

הפיקוח ההדוק באטליזים

לגבי ההשגחה באטליזים, חוץ ממשגיח או נאמן-כשרות בתוך האטליז, שיש לו את הגישה לכל מקום באטליז במשך מעל"ע, ממונה גם משגיח מיוחד, שתפקידו לעבור בכל האטליזים לאורך היום, כדי לפקח בעקביות על כל הנעשה. גם הותקנו מצלמות שמצלמות את האטליזים 24 שעות ביממה, וכך אפשר לעקוב מקרוב שהכל ילך כשורה כדת וכדין, למהדרין מן המהדרין

הידור נוסף

יש לציין פן נוסף בהידור ההשגחה, כי אין למחלקת הכשרות כל קשר למחלקה הפיננסית, אלו שתי מחלקות נפרדות לחלוטין שעושות את מלאכתן. מחלקת הכשרות אחראי רק על מתן ההשגחה, ואין להם שום אינטרסים כלכליים. במקביל, המחלקה הפיננסית מתפקידה לממן את המשכורות הרבות, והמשאבים לכך היא קופת הקהילה